הסתכלות קרה אל מציאות חמה

האם רוסיה החליפה את ארה"ב כגורם המייצב במזרח התיכון? דעה של תא"ל (מיל') חנן גפן

הסתכלות קרה אל מציאות חמה

נפלאו גלגלי ההיסטוריה. גלגל ההיסטוריה ארגן מחדש את שברי הקליידוסקופ והנה נדמה כי התהפכו התפקידים בעשור האחרון. לנו, כישראלים, קשה להבין ולהפנים כי אכן חל שינוי משמעותי במקומן של המעצמות במזרח התיכון.

ארה"ב, תחת ממשל אובמה האידאולוגי, הטיפה באדיקות לערכי דימוקרטיה וחופש מעל במות בקהיר ובאסטנבול, תמכה בלי היסוס בסילוק משטרים ותיקים בתוניס, מצרים ולוב, וקיוותה בעשותה כן כי תצליח לקדם את החברות הערביות במזרח התיכון, אל עולם  הדימוקרטיה המערבית הנאורה והסבלנית וכך ליצור שפה משותפת בין מדינות ואוכלוסיות בני דתות שונות.

גל ההתקוממות, שכונה "האביב הערבי", בתקווה נואשת לשחזר את "אביב העמים" האירופי,  הפך לגל נורא של אלימות וברבריות, של מלחמות דת ומלחמות שיבטיות  מתוניס דרך לוב, עראק, סיני ותימן.  העולם הנאור התרחק ובמקומו עלו רוחות רפאים מן העבר  בדמות דאע"ש השולח זרועות לכל חלקי העולם. שתי החלטות הכשל המרכזיות של הממשל האמריקאי היו ההחלטה על נסיגה מעיראק, הבטחת הבחירות של הנשיא אובמה, בכל מחיר ובלי להתייחס לגודל הקרע בחברה העיראקית. השלטון הושאר לאוכלוסייה השיעית תוך הפקרת האוכלוסייה הערבית הסונית. בחברה המזרח-תיכונית המשמעות היא חיי אדם. כתוצאה ישירה נאלצה האוכלוסייה הסונית להיאחז באידיאולגיה ובמסגרת שהציע ארגון פונדמנטליסטי דתי שהפך בהדרגה לדאעש.

ההחלטה השניה – לא לפגוע באסד, לאחר השימוש שעשה בנשק הכימי – היתה תחילת הסוף למעמדו המרכזי של ממשל אובמה במזרח התיכון. הממשל  הציב אולטימום לסוריה וכשלא נענה הראה ריפיון ידיים שהעלה חיוך אצל בני המזרח התיכון, זהו העלבון הקשה ביותר שמעצמה יכולה לספוג. כדי לנסות ותקן את העיוות הוסיפו מתכנני המדיניות האמריקאית חטא על פשע, וניסו להכניס את האיראנים כגורם מייצב שמוכן לשלוח כוחות לעיראק לבלום את דאעש וכמובן פטרונם של אסד. התשלום היה הסכם הגרעין שעורר צופרי אזעקה במזרח התיכון.

וכך בתהליך בזק של 3-4 שנים הפכה ארה"ב, מרצונה או שלא מרצונה,  מגורם מייצב לגורם מתסיס ומלהיט ובדרך איבדה את מקומה כשחקן המרכזי והיחיד במזרח התיכון.

מנהיגי המדינות באיזור הבינו כי הם צריכים לחפש משוואות חדשות. ראשון היה הגנרל סיסי שזכה בקושי להכרה מצד הממשל האמריקאי האידאולוגי ("הכיצד גנרל מחליף בהפיכה את משטר האחים המוסלמים שנבחר בבחירות דימוקרטיות?????”). הוא פנה לחתום על הסכמים צבאיים עם רוסיה, אחריו הגיעו גם שאר מדינות האיזור ובהן גם  ערב הסעודית וירדן שחיפשו קשרים ואינטרסים עם רוסיה.

רוסיה של פוטין עמדה תקופה ארוכה מהצד. משזיהתה את אובדן העשתונות האמריקאי נכנסה בכל כוחה למזרח התיכון. מעגל האינטרסים המיידי של הרוסים הוא ייצוב השלטון של הנשיא אסד - בן בריתם העיקרי. מעגל האינטרסים השני הוא בלימת האסלאם הקיצוני,  דאעש ואחרים המאיים על האוכלוסיות המוסלמיות בפדרציה  הרוסית, לרוע מזלה של טורקיה היא נמנית, בעיני הרוסים, על מחנה הקיצונים. מעגל אינטרסים שלישי הוא לנצל את הריק שהותירו מחדלי הממשל האמריקאי ולשריין את מקומה של רוסיה כגורם המיצב והמוביל במזרח התיכון, עוד לפני כניסת ממשל אמריקאי חדש בעוד כשנה.

וכך בהיפוך הקליידוסקופ וההיסטוריה הפכה ארה"ב לגורם הפועל על פי אידיאולוגיה ורוסיה למדינה הפועלת על פי אינטרסים.

 

אולי יעניין אותך גם