הכרעה היסטורית בין הימ"מ לסיירת מטכ"ל

שר הביטחון ליברמן יכריע במאבק היסטורי בין ימ"מ לסיירת מטכ"ל, מי עומד מאחורי התקיפות בסוריה וגם: המפלות שסופג דאעש בחזיתות אחרות מביאות אותו לפעול באזור סיני,  כדי לשדר שהוא עדיין בועט ויכול להכאיב
 

 

הכרעה היסטורית בין הימ"מ לסיירת מטכ"ל

צילום: דובר צה"ל

 
הלחימה בסיני
 
זה נראה כמו שבוע אינטנסיבי של צה״ל במערכה שבין המלחמות (מב״מ בז׳רגון הצבאי):  הוא התחיל בפרסומים של דאעש על תקיפות נגדם בסיני, ונמשך בדיווחים של כלי תקשורת ערבים על תקיפת אמצעי לחימה של חיזבאללה על אדמת סוריה, תקיפה המיוחסת לישראל. נתחיל בלחימה בסיני, שהסלימה באחרונה לאחר שנתיים של שקט יחסי בזירה הזאת. השקט המדובר הוא מבחינת ישראל בלבד, שכן בין הצבא המצרי לדאעש מתנהלת בלי הפסקה מלחמה עקובה מדם ועתירה בקורבנות משני הצדדים. להסלמה האחרונה, שגררה את ישראל פנימה, יש סיבה אחת רחוקה ולא מעט סיבות שקשורות לנעשה במדבר סיני עצמו. במסגרת הסיבה הרחוקה אפשר לראות את ההתפתחויות כקשורות למפלות שסופג ארגון המדינה האסלאמית בחזיתות אחרות, בעיקר בסוריה ובצפון עיראק. בלחימה בג׳יהאד העולמי פועל חוק הכלים השלובים: דאעש פועל באזורים שבהם עדיין יש לו אחיזה משמעותית, במקרה הזה בצפון סיני, כדי לשדר שהוא עדיין בועט ויכול להכאיב למי שנתפסים כאויביו (כמעט כולם בימים אלה).
 
שרשרת האירועים האחרונה בצפון סיני החלה בירי רקטה לעבר אילת לפני כשבועיים; נמשכה, על פי דיווחי דאעש, בחיסול אווירי ממל״ט של חמישה מאנשי הארגון שנסעו ברכב; ובהמשך ירי של רקטה נוספת ביום שני. ככלל, בצפון סיני ישראל אינה נתפסת כאויב הגדול של דאעש. המלחמה העיקרית שלו מתנהלת מול הצבא המצרי ומול כוחות הביטחון המצריים, ואולם דאעש תופס את ישראל כבעלת הברית הגדולה של מצרים. בין שתי המדינות קיים שיתוף פעולה. ישראל, מצדה, לא התייחסה לדיווחים על מעורבותה כביכול בחיסול חמשת אנשי דאעש מהאוויר, ובהחלט יכול להיות שהירי בוצע בידי הצבא המצרי, אבל דאעש בכל מקרה מנסה לשדר באמצעות שיגור הרקטה כי הוא יגבה מישראל מחיר על חלקה במצוד אחר אנשיו.
 
ובינתיים, תמונת המצב היא שלמרות הגיבוי הישראלי (וגם האמריקני), המצרים רחוקים מלמגר את דאעש בצפון סיני, בעיקר ברצועה שקרובה לגבול הישראלי בין אילת לרפיח. ברצועה הזאת, הנוכחות של דאעש משמעותית כל כך, עד שכוחות שמירת השלום הבינלאומיים פוחדים להוציא את האף מהבונקרים וממגדלי השמירה שלהם. בזמן האחרון המצרים שיפרו את יחסיהם עם חמאס בעזה, שמצדו צמצם בהתאם את שיתוף הפעולה עם דאעש בסיני, אך באזורים שמדרום לרפיח דאעש הוא השולט במצב בזכות בריתות עם שבטים בדואים. 
כל עוד זה המצב, קיים חשש להמשך הירי מצד דאעש. 
 
התקיפות בסוריה
 
בזירה הצפונית המצב לא פחות מורכב. חיזבאללה בלבנון ממשיך את ההתחמשות שלו, וישראל מצדה ממשיכה לשמור על הכלל שלה - למנוע ממנו קבלת נשק שנחשב שובר שוויון מבחינה אסטרטגית. על רקע זה אפשר לראות את הפרסומים בסוריה ביום רביעי על כך שישראל תקפה, לכאורה, מצבורים של אמצעי לחימה בשטחה.
ישראל לא לקחה אחריות על התקיפה, אבל הסיפור המרתק מתרחש ככל הנראה מאחורי הקלעים: חיל האוויר הישראלי כיום אינו נהנה מעליונות אווירית מוחלטת בשמי המזרח התיכון, לראשונה מאז שנות השמונים של המאה הקודמת. הגורם הדומיננטי בסוריה כיום הוא רוסיה, והיא מפעילה אמצעים מתקדמים מאוד נגד מטוסים (כפי שנחשף בטור זה, לפני כמה חודשים אף נורה טיל קרקע־אוויר רוסי שהופעל בידי כוח סורי. הטיל פספס מטוס ישראלי).
סביר להניח שישראל לא תודיע מראש לרוסיה על תקיפה בשטח סורי, אם אכן ישנה תקיפה כזאת, וכי אין להוציא מכלל חשבון קימ הבנות בין ישראל לרוסיה על אזורי פעילות מוסכמים מראש (מסיבות מובנות, לשתי המדינות אין שום סיבה לספק פרטים על מהות ההבנות ביניהן).
 
בין ישראל לסינגפור
 
הרחק מהמערכה שבין המלחמות באזורנו, מרתק היה לעקוב השבוע אחר הביקור חסר התקדים בפומביות שלו שערך ראש הממשלה בנימין נתניהו בסינגפור. זהו ביקור שמאיר את מערכת היחסים המיוחדת של ישראל עם אחת מידידותיה הגדולות ביותר.
ראש הממשלה עצמו עמד על קווי הדמיון שבין שתי המדינות הקטנות, סינגפור וישראל, המוקפות באוכלוסייה של מאות מיליוני מוסלמים. הביקור הציג קשת רחבה של שיתופי פעולה בין בעלות הברית, שגם אחרי הביקור אי אפשר לספר הכול על היחסים ביניהן. 
אזריה אינו הראשון
 
גזר דינו של אלאור אזריה, שנה וחצי מאסר, יכול להיחשב סביר בהתאם להרשעתו בהריגה ולכמה תקדימי עבר. למשל: מקרה החייל דניאל פינטו שהורשע ברצח ארבעה אזרחים בכפר עין־בעל במבצע ליטני בלבנון בשנת 1979. פינטו נידון לשמונה שנים בכלא, אך הרמטכ״ל רפאל איתן המתיק את עונשו והוא שוחרר לאחר זמן קצר. לעומת זאת, בפרשת קו 300 משנות השמונים ניתנה חנינה מראש לנאשמים מהשב״כ. במקרה שבו חוקר שב״כ הורשע בהריגת פלסטיני תוך כדי חקירה, עונשו היה חצי שנה בכלא.
גאוות יחידה
 
וגם זה מעסיק את מערכת הביטחון: בשבועות הקרובים עשויה להתקבל החלטה שתגדיר את היחידה המשטרתית המיוחדת למלחמה בטרור, הימ״מ, כיחידה הלאומית לחילוץ בני ערובה וחטופים. בכך יושם קץ למאבק ההיסטורי בנושא הזה בינה ובין סיירת מטכ״ל של אגף המודיעין.אישור ההכרה בימ״מ כיחידה לאומית, הכרה שיכולה לזכות אותה בתקציבים גדולים, נמצא כעת על שולחנו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, לאחר שאושרה כבר בידי ראש הממשלה. מכיוון שליברמן הוא שר הביטחון הראשון זה זמן רב שלא פיקד על הסיירת, לאחר עידן אהוד ברק ומשה יעלון, יש סיכוי סביר שהחלטה כזאת אכן תתקבל. 

 

אולי יעניין אותך גם

© ישראל דיפנס, כל הזכויות שמורות. תנאי שימוש