ידה הארוכה של איראן

בשנים האחרונות אנו עדים למעורבות צבאית איראנית גוברת בלחימה המתחוללת בין גורמים וכוחות שיעים לגורמים וכוחות סונים בסוריה, עיראק ותימן. אז מי הן המליציות האיראניות בשטח? 

צילום: AP

לאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר מעורבות איראנית בלחימה בכוחות הסונים, מעורבות זו באה לידי ביטוי בעיקר בהפעלת כוחות של "משמרות המהפכה" האיראניים, ומיליציות שיעיות שנתמכות על ידי איראן, אורגנו על ידה, ואנשיהם עברו אימונים אינטנסיביים בבסיסים הפועלים בשטחה, וזאת כדי להלחם נגד הכוחות הסונים במרחב, ולא רק לפעולה נגד ישראל. בין אלה ניתן למנות את ארגון חיזבאללה הלבנוני, החות'ים בתימן וגיס "בדר", המרכז את פעולת המיליציות השיעיות נגד האופוזיציה הסונית בעיראק. עיקר הגיוס למיליציות אלה נעשה על בסיס תעמולה דתית, אך גם בשל הטבות כספיות וחומריות. בנוסף מתבטא הסיוע האיראני לסוריה וצבאה בתחומי ההדרכה, הלוגיסטיקה, הטכנולוגיה והמימון. 

מעורבות זו נומקה על ידי נציגו של מנהיג איראן, עלי חאמנאא'י, ב"משמרות המהפכה", כצעד הכרחי, שנועד להגן על בטחונה של איראן, וכדי למנוע את אובדנן של איראן, עיראק, סוריה ולבנון, ובהמשך לפסק הלכה (פתווה – במקור) שהוצא על ידי חאמנאא'י בספטמבר 2011, שנועד להגן על נשיא סוריה, בשאר אל-אסד ומשטרו. סוריה מהווה את הקשר האסטרטגי בין איראן לארגון חזבאללה בלבנון, והיא אף הוכרזה על ידי האיראנים כחלק מאיראן והמחוז ה-35 שלה. מפקד "משמרות המהפכה", עלי ג'עפרי, אף הכריז בספטמבר 2012 כי איראן מסייעת לסוריה נגד גורמי הטרור הפועלים נגד הנשיא בשאר ומשטרו, מאחר והוא "הערובה היחידה להשפעה האיראנית במרחב הלבאנט". לדברי המנהיג העליון חאמנאא'י "סוריה עוברת דרך (בתוך) קו-ההתנגדות שלנו", במשמעות שהיא חלק מקו ההגנה, שעליו מחוייבת איראן להגן.

על רקע היחלשותו של הצבא הסורי במלחמתו נגד כוחות המורדים והאופוזיציה הסונים לסוגיהם, נחלצו לעזרתו כוחות שיעים שונים, ובראשם כוחותיה הצבאיים של איראן – "משמרות המהפכה" והצבא הסדיר, וכן כוחות של מיליציות שיעיות שונות ממדינות האזור. כוחות אלה נושאים בשנים האחרונות בנטל העיקרי של הלחימה הקרקעית בסוריה, כאשר בשנה האחרונה הם פועלים בשיתוף פעולה עם מטוסי חילות האוויר הרוסי והסורי, בעיקר בלחימה שהתמקדה סביב העיר ח'אלב, שבצפון סוריה.

גורמי אופוזיציה סורים ואיראנים שהתייחסו לאחרונה ללחימה הקשה שהתחוללה בחלקה המזרחי של העיר ח'אלב, הציגו מידע חדש על המעורבות האיראנית הצבאית בלחימה בסוריה, שמקורו במשטר האיראני ובכוחותיו. על פי מידע זה, הוכנה תכנית המתקפה על ח'אלב בסוף 2015, על פי הוראתו של מנהיג איראן, חאמנאא'י. תכנית זו הוכנה והתבצעה בפועל על ידי כוחות "משמרות המהפכה" האיראנים, והמיליציות השיעיות שפעלו באזור, ובכללם חיזבאללה הלבנוני, וזאת מאחר וכוחות המשטר הסורי שפעלו באזור זה היו מצומצמים בהיקפם ובעוצמתם, ולא יכלו לבצע אותה בכוחות עצמם. למהלך זה נוספו גם התקיפות האוויריות שבוצעו על ידי המטוסים הסורים והרוסים, ששימשו הכנה וסיוע למהלכים הקרקעיים. 

ההחלטה לערב את הצבא האיראני הסדיר בלחימה מחוץ לאיראן היתה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה, שכן היתה זו פעם ראשונה שהאיראנים נוקטים במהלך שכזה מאז המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, מאחר ועד אז השתדלו האיראנים לשמור על הצבא בבית ולא לערב אותו בסכסוכים חיצוניים, בהם הם פעלו באמצעות שלוחיהם, כחזבאללה הלבנוני לדוגמא. החלטה זו, לערב את הצבא בסכסוכים שמחוץ לאיראן, יכולה להצביע על שינוי מדיניות של ההנהגה האיראנית בתחום זה, ועשויה להתבצע גם בחזיתות לחימה אחרות בעתיד. אפשר ומהלך זה נעשה בהסכמת השלטונות הרוסיים, שהסתפקו באופן כמעט בלעדי בשיגור כוחות אוויריים ללחימה (יצויין כי בח'אלב נלחמו גם יחידות קטנות של "מתנדבים" רוסים, שרבים מהם נהרגו בלחימה), והעדיפו שהאיראנים והמיליציות השיעיות ימלאו את התפקיד של כוחות הקרקע בלחימה בסוריה, וכל זאת למען המטרה המשותפת – המשך השארותו של בשאר אל-אסד בשלטון.

בקרבות שהתפתחו במהלך 2016, בהם נטלו חלק כוחות מ"משמרות המהפכה" והצבא האיראני הסדיר וכן מהמיליציות השיעיות השונות – העיראקיות, הלבנוניות והאפגאניות, ספגו כוחות אלה אבדות כבדות, כולל במפקדים. על פי נתוני "הצבא הסורי החופשי" נהרגו במהלך הלחימה במרחב ח'אלב למעלה מ-40 קצינים איראנים בכירים מ"משמרות המהפכה" בדרגות תא"ל ואל"מ, שמילאו תפקידי פיקוד ומטה בכירים בכוחות אלה. למרות זאת, אין האיראנים מודים רשמית במעורבותם זו בלחימה בסוריה לצידו של המשטר. 

כידוע, פועלים הכוחות האיראנים לא רק במרחב ח'אלב, כי אם בכל רחבי סוריה. על פי מקורות אלה חילקו כוחות "משמרות המהפכה" את סוריה לחמש חזיתות, כאשר הצבא הסורי ממלא בהן תפקיד משני ומסייע בלבד, שכן כל הלחימה וההתקפות התבצעו על ידי הכוחות האיראנים והמיליציות השיעיות הפועלות לצידם.

המפקדה המרכזית של הכוחות האיראנים נמצאת במרחב דמשק בקרבת שדה התעופה של דמשק, במחנה ששמו שונה למחנה "האמאם חוסיין", כשמו של המחנה המרכזי של "משמרות המהפכה" בטהראן. מפקדה זאת אחראית על החזיתות המרחביות, ובכללן חזית מרחב דמשק; החזית הדרומית שמפקדותיה וכוחותיה נמצאים במחנות זינב, ירמוך ואזרע; החזית המזרחית שמחנותיה נמצאים באזור דמיר ושדות התעופה של חיל האוויר הסורי שעיראת ותי-4 שממזרח לחומץ; חזית הצפון הכוללת את גזרות ח'אלב ומספר מחנות אחרים במרחב, וחזית החוף, הכוללת את אזורי לאדקיה וטרטוס והמחנות שבקרבתם. עם הגעת הכוחות הרוסיים למרחב החוף בסוריה (שדה התעופה חמימים) הועברו הכוחות האיראנים שבאזור לאדקיה למחנה אחר הנמצא כ-18 ק"מ מהעיר. במפקדות האיראניות פועלים קצינים מיומנים בתחומי המבצעים והמודיעין. 

סדר הכוחות האיראני 

סדר הכוחות האיראני כולל יחידות שונות שהגיעו לסוריה מרחבי איראן, ובכללם כוחות גיס "אל-קודס", האחראי בדרך-כלל לפעילות מחוץ לגבולות איראן, ועוצבות אחרות של "משמרות המהפכה", הכוללים יחידות חי"ר, כוחות מיוחדים וקומנדו, וכן יחידות שריון, תותחנים, הנדסה, ואף מסוקים ומטוסים ללא טייס. בין השאר זוהו בין הכוחות האלה יחידות מגיס "אנצאר אל-מהדי", כוח עילית שתפקידו בין השאר הגנה על ראשי המשטר באיראן, ובכלל זה על המנהיג העליון חאמנאא'י. יחידות אלה נחשבות למיומנות ביותר ביכולותיהן המבצעיות ולנאמנות ביותר למשטר באיראן, וגם הן, כיחידות איראניות אחרות, ספגו אבדות כבדות במהלך הלחימה בסוריה, ובשל כך הוחזרו חלק מהן לאיראן. אחד מהרוגיהן שזוהה היה בכיר ביחידת שומרי הראש של הנשיא הקודם אחמדינג'אד. שיגורם של כוחות "אנצאר אל-מהדי" היה בבחינת צעד של ייאוש, כשמשימתם היתה להשיג בכל מחיר פריצת-דרך בלחימה, ועל ידי כך להביא להעלאת מורל הלוחמים, ולכן אבדנם בקרב היה מכה קשה מאד לאיראנים.

על פי מקורות האופוזיציה הסורית, אחראים כוחות גיס "אל-קודס" גם על הגנת הנשיא בשאר אל-אסד ומשפחתו, וכן ארמונותיו, ואנשיהם מאבטחים אותו לכל מקום אליו ילך, כשהם לובשים בגדים אזרחיים, ומוסווים כאזרחים סורים רגילים. 

על פי מקורות האופוזיציה האיראנית, הביאו המפלות הקשות שספגו כוחות "משמרות המהפכה" האיראנים בלחימה לפנייתם לרוסיה (כנראה בעת ביקור סולימאני במוסקבה ביולי 2015), שהחלה לפעול באמצעות מטוסיה בסוריה מאז אוקטובר 2015, והעניקה סיוע אווירי לכוחות הקרקע הנלחמים באופוזיציה הסורית. כן הביא הדבר לתגבור כוחות החזבאללה הלבנוני והמיליציות השיעיות השונות בלחימה. למרות כל זאת, לא הצליחו הכוחות האלה להביא להתקדמות כלשהי בשטח במשך למעלה מחודשיים, ואף ספגו מפלות נוספות בגזרות שונות, שהביאו לנסיגתם.  

על פי אותם מקורות התמקדו כוחות אלה בלחימה בעיר ח'אלב ובסביבתה, בפיקוחו הישיר של קאסם סולימאני, מפקד גיס "אל-קודס". בנוסף, כוחות איראנים היו ערוכים באזור לאדקיה, בשל חשיבותו, וכדי להגן עליו ועל הכוחות הרוסים מפני התקפות של כוחות האופוזיציה. האיראנים גם תגברו את כוחותיהם במרחב דמשק במטרה למנוע את נפילתה בידי כוחות המורדים והאופוזיציה. המקורות מדגישים את העובדה כי הכוחות האיראנים אינם פועלים כלל נגד המדינה האסלאמית (דאעש), כי אם רק נגד כוחות האופוזיציה הסורית.   

המיליציות השיעיות 

כאמור, המליציות הללו כוללות שלושה כוחות/ארגונים עיקריים ועוד מספר כוחות משניים:

ארגון חיזבאללה הלבנוני, המוכר לנו היטב, הוא המיליציה השיעית הראשונה בחשיבותה ובמעורבותה במלחמה בסוריה, והכוח השני בחשיבותו אחרי "משמרות המהפכה" האיראנים. ארגון זה, שלו קשרים הדוקים, הן עם המשטר באיראן והן עם המשטר העלאווי בסוריה, היה הכוח החיצוני הראשון שהכניס את כוחותיו לסוריה כדי לעמוד לצידו של צבאה, שעד אז הלך מדחי אל דחי בלחימתו בכוחות האופוזיציה. במעורבותו במלחמה בסוריה חרג הארגון ממנהגו ומדרכו עד אז לעסוק בהגנה על שטחה של לבנון נגד כוונותיה ופעולותיה של ישראל. התערבות הארגון בלחימה סייעה למשטר הסורי להחזיק מעמד מול אויביו מבפנים, ואף להשיג מספר השגים חשובים בשטח (קרב קוציר לדוגמא).

אין ספק שמעורבות זו נעשתה בברכת איראן, וכנראה בהנחייה שהגיעה מההנהגה האיראנית ובתאום מלא עם המשטר הסורי. אמנם המעורבות בסוריה מוצגת על ידי הנהגת חיזבאללה כמעשה הגנה על גבולותיה של לבנון כנגד גורמי טרור סונים, העשויים לחדור אליה מסוריה, אך לעומת זאת אין נימוק זה משכנע באשר למעורבותם של לוחמי הארגון בלחימה בשתי זירות מרוחקות, כעיראק ותימן, בהן הם מסייעים לכוחות השיעים המקומיים בהדרכה ובייעוץ בלחימה, וכל זה בחסות ובאכוונה איראנית. 

גיס "בדר" הוא מיליציה שיעית עיראקית פרו איראנית, הפעילה בעיקר בזירה העיראקית. גוף זה הוקם על ידי איראן בתחילת המלחמה נגד עיראק, כאופוזיציה למשטר הסוני של סדאם חוסיין, והיה מעורב במלחמה זו נגד כוחות עיראקים בעיקר בחבל כורדיסטאן. ארגון זה פועל כיום רשמית תחת פיקודה של ממשלת עיראק, אך למעשה הוא סר לפקודת טהראן, וכוחו מוערך כיום כעומד על כ-12 אלף לוחמים (ויתכן אף יותר). 

מיליציית החות'ים היא מיליציה שיעית נוספת באזור, הסרה למרותה של איראן ונתמכת על ידה. מיליציה זו פועלת בתימן נגד השלטון הלגיטימי, הנתמך על ידי ערב הסעודית. גם לוחמי מיליציה זו עברו הדרכה ואימונים בבסיסים שונים באיראן, והיא הפכה לכוח הצבאי החזק ביותר במדינה זו, שהחליט, בהנחיית איראן, להרים את נס המרד נגד המשטר הקיים. 

בנוסף לשלושת ארגונים אלה, ארגנו האיראנים מיליציות שיעיות וכוחות נוספים, ושלחו אותם להצטרף ללחימה בשלושת זירות לחימה אלה. אלה החלו להופיע בעיקר לאחר הכיבוש האמריקאי של עיראק ב-2003, תחת חסותה ובשליטתה של טהראן.

"צבא המהדי" הוא המיליציה השיעית הבולטת שהוקמה בעיראק ב-2003 על ידי איש הדת מוקתדא אל-צדר, במטרה להתנגד לכיבוש האמריקאי. פעילות הארגון הוקפאה ב-2009 וחודשה עם הופעת המדינה האסלאמית (דאע"ש) בעיראק, והשתלטותה על חלקים נרחבים משטחה. 

קבוצה אחרת, שהתפצלה מ"צבא המהדי" ומכנה עצמה "אנשי הצדק", פעלה בעיקר נגד הכוחות האמריקאים בעיראק. בהמשך היא התקרבה פוליטית לראש ממשלת עיראק הפרו-איראני, אל-מאליכי, שהפעיל אותה מול המדינה האסלאמית, לצד כוחות הצבא העיראקי ובמסגרת ההתגייסות השיעית העממית בעיראק. במסגרת זו פעלה מיליציה זו נגד גורמים סונים באזורים שונים בעיראק, ואנשיה גם נשלחו להלחם בסוריה.    

המשך הכתבה בגיליון 37, מגזין ישראל דיפנס, בחנויות הספרים. 

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
To prevent automated spam submissions leave this field empty.
Image CAPTCHA

אולי יעניין אותך גם