הפעלת טרור וירטואלית

הרשתות החברתיות והאינטרנט מאפשרים כיום לכל מפעיל תא טרור להוציא לפועל פיגוע בשלט רחוק, אם אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה, איך בכל זאת עוצרים את הטרור שמשתמש בה?

הפעלת טרור וירטואלית

צילום: AP

ב-19- בדצמבר, 2016 המחבל אניס עמרי חטף משאית בברלין, גרמניה, ושעט עמה לתוך קהל אזרחים שהתקבץ באותו הזמן ביריד מכירות לקראת חג המולד, כאשר הוא משאיר אחריו 12 נרצחים ועשרות פצועים נוספים. יום למחרת, סוכנות הידיעות של דאעש, Amaq News Agency, לקחה אחריות על הפיגוע. 

עבור מי שהיו ספקנים, סיפק ארגון דאעש הוכחה מצולמת לאחר מספר ימים בדמות קובץ וידאו, שהראה מעבר לכל ספק כי עמרי היה פעיל הארגון. החוקרים שעובדים על פענוח המקרה, מצאו גם הוכחות שעמרי היה בקשר עם אנשי דאעש באמצעות תוכנת המסרים "טלגרם" לפחות פעם אחת. 

הפיגוע של ברלין מצטרף לפיגועים באירופה, ישראל וארצות אחרות בהם המפגעים הופעלו באמצעות רשתות חברתיות ושירותי מסרים דיגיטליים. אתר warontherocks כינה את התופעה בשם 'מפעיל וירטואלי'. "במודל זה, פעילים הנמנים עם חטיבת המבצעים החיצוניים של דאעש מתאמים התקפות מקוונות עם תומכי הארגון על פני הגלובוס. רוב התומכים האלה מעולם לא נפגשו אישית עם המפעיל שלהם מדאעש", נכתב באתר. 

לפני שנמשיך, צריך לציין כי מודל המפעיל הווירטואלי מנסה להסביר חלק מפיגועי המחבלים הבודדים, סוג טרור המכונה בלעז Lone Actor Terrorism, "המפגע הבודד". לפי מכון חשיבה בריטי בשם Royal United Services Institute שחקר את התופעה, בין השנים 2014 – 2000 אירעו באירופה 98 מקרים של טרור על ידי מפגע בודד ב-30 המדינות שנבדקו. 

מודל המפעיל הווירטואלי מתאפשר באמצעות שני מרכיבים עיקריים ופשוטים להשגה - קישור לרשת האינטרנט ויכולת הצפנת מסרים. בדרך זו, מפעיל של דאעש שיושב בעירק, סוריה או כל מקום אחר בעולם, יכול להפעיל מפגעים בכל מקום על פני הגלובוס - בלי לזוז מהכורסה. מודל הפעלה זה מבוסס בעיקרו על טכנולוגיה זמינה, זולה ואזרחית (ניתנת להשגה לציבור הרחב). 

עבור ארגון כמו דאעש, מדובר בפתרון קסם. בעוד ארה"ב ובעלות בריתה יחד עם רוסיה וסוריה דוחקות אותו משטחים בסוריה ועירק, הארגון פועל לייצור תשתית טרור חלופית, מבוזרת, שאינה נסמכת על אחזקה בטריטוריה. 

לצד הלחימה בסוריה ועירק, דאעש עוסק בשנים האחרונות גם בהברחת מהגרים לאירופה, אסיה וארה"ב. לכאורה, מדובר באזרחים תמימים שרוצים למצוא לעצמם חיים טובים יותר מחוץ ליבשת אפריקה, אולם בין זרם המהגרים שמצליחים להיכנס לארצות היעד, יש גם פעילים של דאעש. לרוב, מדובר בפעילים 'רדומים'. כלומר, תפקידם להקים תאי טרור בארצות היעד ולחכות ליום פקודה מהמפעיל שלהם בדאעש. 

דאעש עושה זאת באמצעות מודל 'קהילה מדומיינת' ברשתות חברתיות לצורך יצירת מנוף השפעה על יחידים שיכולים להזדהות עם מטרות הארגון. מדובר, לרוב, בניצול יחידים שקל להשפיע עליהם. את אותם צעירים דאעש רוצה לשנע לפעילות טרור. היתרון ביחידים כאלו, שהם עוברים מתחת למכ"מ של שירותי הביטחון המסכל של המדינה. הם מתנהגים כאזרחים תמימים - עד ליום בו הם עושים פיגוע. שתי מטרות אלו - יצירת תאים רדומים והשפעה על יחידים - מתבצעות באמצעות מודל ההפעלה הווירטואלית.  

קהילת טרור מדומיינת

בהיבט ההשפעה על יחידים, רצוי להרחיב על המונח "קהילה מדומיינת". את המושג טבע בנדיקט אנדרסון בספרו משנת 1983. "המושג "קהילה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל. תודעת הקהילה כה חזקה בקבוצות אלה, עד כי יש בכוחה להוציא את אנשיהן למלחמה בשדות קרב רחוקים ולמות למענן, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי ומשפחתם. 

השימוש ברשתות החברתיות וברשת האינטרנט מאפשר לארגון טרור כמו דאעש (וכמוהו, גם ארגונים אחרים) לייצר "קהילה מדומיינת" שקושרת יחידים בכל העולם למטרה משותפת. מדובר בהליך רעיוני מופשט שמשלב משאבים תרבותיים ורעיוניים לצד כאלו חומריים. לעתים, הקשר החומרי לא נמצא או שהוא נחבא ברבדים עמוקים באותה "קהילה מדומיינת". בחלק מהמקרים, המפגעים לא יודעים בכלל שהם מופעלים. הם לא מקבלים תגמול חומרי, הם לא יודעים שמישהו מכוון את המחשבות והרצון שלהם מאחורי הקלעים והם לא נפגשים עם המפעיל האנושי שלהם. זהו רעיון שמזכיר את הסרט "המופע של טרומן", המפגע הוא כוכב בסרט שאינו מודע לו בכלל. 

עבור המפעילים של דאעש, העבודה מתחלקת לאזורים גאוגרפיים. המפעילים הווירטואליים שבונים ומתחזקים את ה"קהילות המדומיינות" צריכים להכיר את התרבות והשפה בצורה אינטימית. הם צריכים להכיר את הלך הרוח של הקהילה האמיתית באותו אזור כדי להצליח לשנע מפגעים באמצעות נרטיבים קיימים. ההיכרות האינטימית דרושה גם להליך הגיוס. איתור המפגעים הבשלים ביותר למניפולציה מתוך כלל הפרטים בקהילה והשינוע שלהם לביצוע הפיגוע במציאות הפיזית אינה משימה קלה. הבשלה של רעיון ואמונה לביצוע פעולה מעשית של רצח אנשים היא אתגר גדול מאד בהפעלה וירטואלית.

השימוש במרחב הדיגיטלי להפעלה מניפולטיבית של מפגעים יחידים לא חושף את המפעילים של ארגון הטרור לסכנה. בשונה ממפעילים בעולם הפיזי, ברשת, הסיכון הוא לרוב במעצר או כליאה ולא מוות.

הרשת מאפשרת למפעיל הווירטואלי להשתמש בכל המשאבים שהוא מוצא כדי לעזור למפגע בין לפני הפיגוע, במהלכו או אחריו. עזרה זו יכולה לכלול מדריכים להכנת פצצות, רכישה של כלי נשק או מוצרים אחרים בצורה אנונימית, מידע מודיעיני ממקורות גלויים אודות המטרה ועוד. גם השיחות בין המפעיל למפגע מתבצעות תחת הצפנה הנגישה היום לכל אחד. 

בדומה לעלילה בספר "משחק" של אנדרס דה לה מוטה, המפעיל הווירטואלי גם יכול להשתמש בחברים אחרים באותו קהילה מדומיינת לאיסוף מודיעין, עזרה במהלך הפיגוע או מילוט לאחריו, כאשר אף אחד מהיחידים המשתתפים באירוע אינו מודע לזה שהוא חלק ממהלך כולל. כל אחד עושה משימה קטנה חד פעמית, לכאורה רגילה (אחד שוכר רכב, שני משאיר אותו בכתובת מסוימת, שלישי שם מפתח בתיבת דואר) ואינו חושד בכלום. כאשר למעשה, את התקדמות העלילה מתווה המפעיל הווירטואלי. 

כשהסיכול נעשה פחות נוח

אין ספק כי שימוש של ארגוני טרור בטכנולוגיות אזרחיות, זולות ונגישות לכולם כמו רשת האינטרנט ויכולות הצפנה של שירותי העברת מסרים מציב אתגר עולמי לשירותי ביון העוסקים בסיכול טרור. מחד, אלו טכנולוגיות תמימות לחלוטין המשמשות מיליארדי אנשים ברחבי העולם. מאידך, האפשרויות הטכנולוגיות להחביא מסרים משירותי הביטחון באמצעות הצפנה ולייצר שיח עם כמעט כל אדם בתבל, מאפשרות לארגון טרור לייצר "קהילה מדומיינת" המקנה ליחידים תחושת שייכות. תחושה שניתן להמיר למעשים בדמות פיגועים בחלק מהמקרים.

האם ניתן למנוע הצפנה? ובכן, זהו דיון ער בהרבה מדינות דמוקרטיות שמרכיב עיקרי במהותן הוא שמירה על חופש הפרט. המתח בין שמירה על פרטיות, לבין הצורך בביטחון ימשיך כנראה ללוות את העולם החופשי עוד תקופה ארוכה, וייתן לארגוני טרור חופש פעולה רחב ברשת האינטרנט. חופש, אשר ינוצל בחלקו להפעלת מפגעים יחידים בעולם.  

לצד הטיפול בטכנולוגיה, העולם המערבי צריך גם לחשוב על יצירת "קהילות מדומיינות" מתחרות באלו של ארגוני הטרור כמו דאעש, חמאס, חיזבאללה, אל קאעידה ואחרים. זאת, מתוך הבנה שאי אפשר למנוע טכנולוגיה מאנשים בעולם. כלומר את רשת האינטרנט אי אפשר לסגור וגם אם יהיו חוקים המאפשרים לכוחות הביטחון לפתוח הצפנות, מדובר בכמות מידע אדירה שלא תמיד ניתנת לפענוח. אולם, אפשר לנסות ליצור אלטרנטיבה אידיאולוגית, "קהילה מדומיינת" ובה סמלים ותרבות שאותם מהגרים באירופה יכולים להתחבר אליהם, שיהוו חיבור משותף על בסיס אחר, שאיננו הטפה לטרור. 

מכאן, שלממד התרבותי, קרי בניית מעטפת שייכות ליחידים על ידי "קהילה מדומיינת", יש משמעות רבה בהיבט סיכול טרור. צריך לזכור כי המרה של נכס רעיוני מתוך ה"קהילה המדומיינת" למעשה כמו פיגוע טרור אינה מתרחשת ביחס גדול. מדובר בתהליך ארוך של הפעלה, עם הרבה רגעים של אי ודאות סביב היכולת של היחיד להוציא פיגוע לפועל. לכן, ייתכן כי דווקא בנייה של קהילה מתחרה, כזו שתערער את רצונו של היחיד בממד הרעיוני ללכת ולרצוח אנשים חפים מפשע, תתגלה כמרכיב סיכול יעיל לצד הגבלת טכנולוגיה זו או אחרת.