אפקט מודי: התרומה העצומה למכירות הביטחוניות מישראל

המתיחות בין הקוריאות עלולה להיות בעלת השפעה גם במזרח התיכון; החברות הישראליות מוצפות בפניות בעקבות ביקור רוה"מ ההודי וגם – האם הקיץ הזה יעבור בשקט, ללא עימות? הטור השבועי של עמיר רפפורט

אפקט מודי: התרומה העצומה למכירות הביטחוניות מישראל

רוה"מ נתניהו עם מקבילו ההודי מודי (צילום:AP)

יום שלישי, השבוע בסיאול: פחות מיממה אחרי ששוגרו הטילים מחצי האי הקוריאני לעבר הים שמפריד בין שתי ה״קוריאות״ ובין יפן, לא נראו סימני חרדה ברחובות השוקקים חיים. פער גדול ניכר בין כותרות העיתונים האדירות ושידורי האולפנים המיוחדים ובין האדישות הכללית.

מדוע? אחד מאנשי שגרירות ישראל בקוריאה הדרומית, מסביר כי הדרום קוריאנים מתייחסים אל מנהיג השכנה הצפונית, קים ג'ונג און, כאל ״משוגע״ ותימהוני - אבל לא באמת מאמינים כי יבוא יום  שבו יישגר את נשקו דרומה. אחרי הכול, מדובר במדינתם האחרת של בני עמו.

בסיאול, כמו אצלנו, נראים המוני חיילים, שכן גם כאן נהוג גיוס חובה, אבל אין מקלטים, ומסכות אב״כ אינן מוכרות. בהיעדר אווירת מלחמה אמיתית, נותר להתייחס לפרטים היבשים ולהבין את הקשרם.

ובכן, קוריאה הצפונית הודיעה בלילה שבין שני לשלישי כי שיגרה טיל שיצא מהאטמוספירה וחזר אליה בהצלחה. כלומר, מדובר בטיל שיכול לעבור בין יבשות.

בהודעה הרשמית של המשטר נטען כי הטיל, מסוג "הוואסונג-14", הגיע לגובה 2,802 קילומטרים ו"פגע בדיוק במטרתו" אחרי שעף במשך 39 דקות. בטלוויזיה הצפון קוריאנית טענו כי הטיל מסוגל לפגוע "בכל מקום בעולם".

קים ג׳ונג און אף טען כי הטיל גם יכול לשאת פצצה גדולה במיוחד (והתכוון לנשק גרעיני, כמובן). הפנטגון מצידו אמר בתגובה כי הניסוי מהווה איום על ארה"ב ובעלות בריתה וכי "ארה"ב מוכנה להגן על עצמה ועל בעלות בריתה ולהשתמש בכל כוחה נגד האיום הצפון קוריאני". לא חלף זמן רב ושוגרו טילים כ"ניסוי" גם על ידי הצד השני. 

ועכשיו, למשמעות האמיתית של ההתפתחויות במזרח הרחוק: קודם כל, מדובר בקאמבק מרהיב של ימי המלחמה קרה, שיצרה את שתי מדינות קוריאה העוינות, יותר מ-25 שנים אחרי שגרמניה כבר התאחדה.

דברי הרהב של קים ג׳ונג און נשמעים כאילו יצאו מגרונו של מנהיג ברית המועצות, ניקיטה ח'רושצוב, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. שיגורי הטילים קשורים להיבטים רבים, אזורים ועולמיים, אבל ישראל, כמובן, בוחנת את המשמעויות מבחינה.

ואכן, אירועי קוריאה אינם חדשות חוץ בלתי רלבנטיות לחלוטין, שכן לפי פרסומים זרים המדינה הקומוניסטית שיתפה פעולה עם פרויקט הגרעין הסורי, שנגדע לפי אותם הפרסומים, בהתקפה ישראלית, וכנראה משתפת פעולה עד היום גם עם פרויקט הגרעין האיראני (עד כדי כך שיש תיאוריות כי נשק גרעיני איראני נמצא, בעצם, בקוריאה הצפונית). גם ההישגים הטכנולוגיים של קוריאה הצפונית יגיעו במוקדם או במאוחר לידי אויבי ישראל, ובמיוחד לאיראן - שתשתית הטילים ארוכי הטווח שלה מגיעה מאותו מקום.

וגם זה: התעוזה הצפון קוריאנית יכולה להתפרש על ידי גורמים בממשל ארה״ב כתוצאה ישירה של הסכם הגרעין שנחתם איתם, והוביל אותם בדרך המלך אל הפצצה. זה לא סוד שהנשיא הנוכחי דונלד טראמפ סלד מהסכם הגרעין עם איראן, והתקדים הצפון קוריאני יוכל לתת לו מתישהו תירוץ להתנער מההסכמים עם איראן, עוד לפני שתגיע לפצצה.

אפקט מודי האמיתי

ולמשהו הרבה יותר חיובי: רבות נכתב השבוע על משמעות הביקור ההיסטורי של ראש ממשלת הודו בישראל, בראשות משלחת ענקית. לא הכול.

פחות מוכרת העובדה שההודים ביקשו לתת לביקור צביון כמה שיותר אזרחי, למרות שקשרי הביטחון בין המדינות הם עמוקים במיוחד. זו הסיבה שמערכת הביטחון ביטלה תערוכת יכולות של התעשיות הביטחוניות, שתוכננה במקור עבור האורחים מהודו.

אבל, גם בלי התערוכה, סביר כי תהיה לביקור תרומה עצומה למכירות הביטחוניות בהודו, בהתאם למדיניות של מודי לשיתוף פעולה שיוביל לייצור אמצעים על אדמת הודו עצמה.

הודו, כידוע, היא יבשת עצומת מימדים, ובהתאם, צרכיה הביטחוניים הם בלתי נדלים. גורמים בתעשיות הביטחוניות מעריכים כי התרומה הגדולה של ביקור מודי, שסוקר בהיקף עצום בתקשורת ההודית, היא בשידור ״רוח המפקד׳, לפיה היחסים עם ישראל הם רצויים ביותר.

על רקע הביקור כבר ניכרת הצפה בפניות לחברות ישראליות, בנושא שיתופי פעולה אפשריים, והמסר גם יקל על מקבלי ההחלטות כאשר יידרשו לאשר פרויקטים משותפים עם ישראל.

אחד הפרויקטים המשותפים הגדולים לישראל ולהודו כיום, הוא פיתוח מערכת הטילים להגנה ״ברק 8״, תחילה עבור כוחות היבשה וחיל האוויר ההודי ובהמשך גם עבור חיל הים.

גם זה בהשפעת הרוח החיובית המנשבת מניו דלהי: רק בחודש מאי חתמה התעשייה האווירית על עסקת ברק 8 לאספקה של טילים עבור ארבע ספינות חיל הים ההודי, בשיתוף חברת BEL ההודית ובשווי 630 מיליון דולר, וכעת כבר מדברים על טילים לשבע ספינות נוספות ועל עסקת המשך גם עם חיל האוויר.

גם אלביט מערכות מחכה במתח רב להכרעה בשלב הגמר בתחרות על ייצור תותחים חצי אוטומטיים לצבא היבשה ההודי. התחרות בשלב הגמר היא מול חברה צרפתית, והרוח הפרו-ישראלית בהחלט עשויה לסייע גם כאן.

צפירת הרגעה?

היסטורית, ימי הקיץ נחשבים  מועדים לפורענות: מספיק להיזכר כי בשתי המערכות המשמעותיות האחרונות של ישראל - מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ו״צוק איתן״ ב-2014, כדי להגיע למסקנה שבחופש הגדול כל תקרית מקומית עלולה להתלקח למלחמה, גם אם אף אחד מהצדדים אינו מעוניין בכך באמת.

בניסיון להפיג במעט את המתיחות העונתית שקיימת גם השנה, שלח שר הביטחון מסרי הרגעה לחיזבאללה ולחמאס, בשיחה עם כתבים. ״למדינת ישראל אין שום עניין ליזום מהלך צבאי לא בצפון ולא בדרום״, אמר אביגדור ליברמן, ״בדרום יש שקט והצטרפות ליישובים.  בצפון, הזליגות מסוריה לא מכוונות אלינו, אבל אנחנו לא מוכנים לקבל את זה ונגיב על כל זליגה באופן יותר חזק״.

עוד הוא אמר: ״כל הסדרה בסוריה שתכלול את המשך שלטון אסד או תכלול את האיראנים או חיזבאללה לא מקובלת עלינו. נפעל בהתאם לאינטרסים הביטחוניים שלנו. אני לא מציע לבחון את הסבלנות שלנו ולא את הכשירות המבצעית שלנו.

״גם בלבנון וגם בסוריה מודעים לעומק הידע המודיעיני שלנו. אני לא מציע לאף אחד לבחון אותנו. אני מקווה שלא תהיה מיסקלקולציה (הערכה לא נכונה של המצב – ע.ר.). אנחנו ערים ומודעים ועושים מה שצריך לעשות. פתחנו פער על החיזבאללה מאז 2006 והם לא סגרו אותו. המפעלים לא יחלידו והטילים לא יחלידו. אבל אף אחד לא רוצה להתעסק איתנו״.

נשאר עכשיו לראות האם המסרים, שעוברים בין הצדדים בכל הערוצים ולא רק באופן פומבי, יביאו לכך שהקיץ הזה יעבור בשלום.

אולי יעניין אותך גם