בניית כח אווירי יהודי. ההתחלה

בימים אלה נכנס אלוף עמיקם נורקין למפקד החדש של חיל האוויר. הזדמנות להזכיר את ראשית החיל

מחשבות על בניית כח אווירי יהודי החלו בשנות השלושים של המאה העשרים. תחת המנדט הבריטי קמו חברות ומועדוני תעופה, שהיו למעשה כיסוי לפעילות אווירית של המחתרות. החשובה בהן הייתה חברת "אווירון", שנוסדה ב-1936 במסווה של חברת תעופה אזרחית קטנה, והפעילה מטוסים קלים בקווים פנימיים.

היא נוסדה על ידי הסוכנות היהודית, במטרה לבנות תשתית אווירית עבור היישוב, וכללה ציוד תעופתי, טייסים ובעלי מקצועות אוויריים אחרים. חברה זו היתה יחידת האוויר הביטחונית הראשונה של היישוב העברי בארץ ישראל. היא ביצעה סיורים לאבטחת פעולות התיישבות "חומה ומגדל" ובמלחמת העולם השנייה בצעה משימות עזר שונות עבור הבריטים.

בהכנות להקמת צבא סדיר לקראת המלחמה הצפויה, גובשו מספר תוכניות להקמת חיל-אוויר. אהרן רמז, בעל ניסיון קרבי ב-RAF (חיל האוויר המלכותי הבריטי), והיימן שמיר (שכטמן), ששרת כטייס בחיל האוויר האמריקני, הציעו להתבסס תחילה על מטוסים אזרחיים מוסבים ולגייס את הטייסים וצוותי הקרקע הנמצאים בארץ ובמקביל לרכוש מטוסים ולגייס צוותים בחו"ל.

ב-10 בנובמבר 1947 הוקם שרות האוויר (ש"א) על בסיס יוצאי חילות האוויר של בעלות הברית, ומקרב אנשי הפלמ"ח. מטוסים קלים חד מנועיים, בעיקר מחברת "אווירון", קבלו תגבור משמעותי עם קנייתם של כ-20 מטוסי 'אוסטר', שהבריטים התכוונו להשאיר בארץ כגרוטאות. תפקידם העיקרי היה איסוף מודיעין והובלת אספקה ליישובים מנותקים: בן שמן, ירושלים, גוש עציון יישובי הנגב ואחרים. המטוסים היו בדרך כלל חסרי חימוש והטייס הצטייד בתת-מקלע וכמה פצצות קטנות.  ערב מלחמת העצמאות אותרו טייסים יוצאי האוויריה הבריטית ולטובתם  נפתח קורס טיס ל"רענון" תחת כיסוי אזרחי.

גיחת הקרב הראשונה של שירות האוויר הייתה ב-17 בדצמבר 1947, בעת שפיני בן פורת הטיס רופא לבית אשל ובדרך חזרה אסף פצוע מקיבוץ נבטים. בקיבוץ הוא ראה קבוצה של כ-200 ערבים שניסו לכבוש את הקיבוץ, נטל יוזמה, לקח במטוס מתנדב מבית אשל שירה בתת-מקלע וזרק פצצות קטנות על ההמון הערבי. פעולתם גרמה להפסקת ההתקפה הערבית. הבריטים לא ראו בעין יפה תקריות מעין אלו.

בחודשי המלחמה הראשונים, טרם צאת הבריטים את הארץ, היו ברשות שירות האוויר רק מטוסים קלים, ואלה הרכיבו את טייסת 1. כבר אז נרכשו בצ'כוסלובקיה  25 מטוסי הקרב הראשונים מסוג אוויה S-199 מגוף מסרשמיט Bf 109.  במקביל, רכש בארצות הברית אל שווימר כנציג ה"יישוב", כעשרה מטוסי תובלה "קומנדו". אלה הוברחו מארצות הברית ובהסכמת שלטונות צ'כוסלובקיה קבעו בסיסם בז'אטץ (Zatec) שממערב לפראג. בהיותם שם נוצלו, אחר צאת הבריטים, להעברת מטוסי ה"אוויה" לישראל, והיו לטייסת הקרב הראשונה 101, בה שרתו  מרדכי (מודי) אלון, עזר ויצמן, מספר טייסים ישראלים נוספים ומתנדבי חוץ-לארץ (מח"לניקים), המפורסם בהם לו לנרט.

עסקת הנשק המפורסמת בין ישראל לצ'כוסלובקיה שינתה את פני מלחמת העצמאות. קורס מזורז שנערך בצ'כוסלובקיה לקבוצת טייסים ישראלים תרם להכרעת המלחמה, מה שהפך את הסיוע הצ'כי למשמעותי אף יותר. החלק המסובך בעסקה היה הבאת אמצעי הלחימה לארץ דרך האוויר, במבצע שכונה "בלק", על שם בלק בן-ציפור התנ"כי.

הסוכנים הישראלים פעלו  לאיתור מטוס להעברת האמל"ח לישראל, ומצאו לבסוף חברה אמריקנית שהסכימה להוביל את המטען הנפיץ על אף האמברגו של ממשלת ארה"ב. המטוס, שכונה "בלק 1", המריא מפראג בליל 31 במרץ 1948, ונחת בישראל לפנות בוקר בשדה תעופה שננטש על ידי הבריטים בבית דראס (באר טוביה כיום). ב-1 באפריל כתב בן-גוריון ביומנו "הכלים שנתקבלו הלילה כבר נכנסו לשימוש במלחמה על תחבורת ירושלים". המטוס חזר לפראג להביא ציוד נוסף, אך שם חיכתה לו קבלת פנים לא נעימה: נציגי השגרירות האמריקאית, שהאשימו את הצוות בהברחת נשק. צוות המטוס אמנם טען כי הוביל ציוד רפואי, אך אספקת שאר האמצעים נקטעה למשך תקופה ארוכה.

ב-29 במאי 1948 בוצעה התקיפה הראשונה של חיל-האוויר. ארבעה מטוסי מסרשמידט שהובאו מצ'כוסלובקיה בלמו את הטור המצרי ליד אשדוד, והעניקו למקום את שמו: "עד הלום". למעשה, הייתה זו טבילת האש של טייסת הקרב הראשונה בחיל, שעד אז עצם קיומה היה בגדר סוד. במהלך המלחמה הפיל חיל-האוויר מטוסי אויב, סייע לכוחות הקרקע וביצע תקיפות. עם תום המלחמה, שוחררו רוב המתנדבים הזרים וחיל-האוויר החל להתבסס על מגויסים ישראליים. הוא ארגן מחדש את בסיסיו, בנה תורת לחימה וגיבש טייסות מקצועיות שגם קלטו מטוסים חדשים.

באפריל 1949, מונה עזר ויצמן למפקד טייסת 101, טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר, ולימים היה למפקד חיל האוויר ונשיא המדינה.

תודה לאתר חיל האוויר

אולי יעניין אותך גם