"הכריש"

ספרו החדש של מישקה בן דוד הוא ספר מתח מצוין, אבל גם מעורר מחשבה שלא תמיד ניתן להגדיר אותה כאופטימית

"הכריש"

צילום: יח"צ

"הכריש" הוא ספר מתח מצוין כמו שמישקה בן דוד יודע לכתוב אבל בניגוד לספרי מתח רבים הוא גם מטריד וגם מעורר מחשבה שלא תמיד אפשר להגדיר אותה כאופטימית.

סיפורו של "הכריש" עוסק בבוקר אחד בהיר בו מחליטים לקום על מדינת ישראל אויביה מכל עבר. המלחה מתחילה "בקטן" אלפי פלסטינאים מעזה פשוט עולים על הגדרות ונעים צפונה לעבר היישובים היהודים. כוחות צה"ל המדוללים העומדים מולם מגיבים באיפוק עפ"י הוראות הפתיחה באש שכמובן לא עוצרים אותם. ההמון שואט קדימה ומכלה כל מה שבדרכו. צה"ל מתעשת אבל מוגבל ביכולת שלו לחסום המון אזרחים, נהר אדם שנע קדימה משולהב ברגל עד לאשקלון (מרחק הליכה סביר של מספר שעות) ומשתלט באלימות על בתיה הדרומיים. לעזתים מצטרפים אנשי חיזבאללה בצפון שגם הם נעים דרומה וכובשים יישובים בצפון. אנשי דאעש במזרח מקבלים מרץ ומצטרפים בחציית הגבול הירדני והפלסטינים היושבים בקרבנו מנצלים את ההזדמנות ועולים בהמוניהם על יישובים יהודים שנמצאים בסביבתם.

למדינה לוקח זמן להתעשת וישראל מגיבה בכוחות חזקים אלא שאז מצטרפות מדינות חיצוניות שרואות אפשרות לפתרון סופי מסוג חדש וביטול היישות היהודית אחת לתמיד.

לצד התיאורים מסמרי השער והאפשריים לחלוטין מצטרפת למשוואה צוללת גרעינית ישראלית המשייטת בימים, זוהי הצוללת החדישה שיצאה מהמספנה הגרמנית כשהיא חמושה בטילים גרעיניים. צוללת מהסוג שמקורות זרים מדווחים כי יש בידי ישראל ומטרתה "מכה שנייה". מסתבר שערב הפלגתה קיבל מפקדה הוראות חתומות משר הביטחון בשם ממשלת ישראל להפעלת הנשק הגרעיני בהתרחש אסון על המדינה. בפקודה מרווח תמרון למפקד הצוללת במקרה בו לא יתקיים קשר עם הארץ בטרם הפעלת הנשק ולתוך מרווח זה נכנס מפקד הצוללות עם הדילמות הקשות הנלוות לגבי הפעלת נשק יום הדין.

קריאת הספר לצד היותה מהנה היא גם מטרידה. אין כמעט תרחיש בספר המתואר לפרטים שניתן להגיב עליו שהוא הזוי, לא סביר ולא אפשרי. גם אנשים אופטימיים לא יוכלו להתעלם מהאפשרויות המתוארות בספר ומניסיון העבר וההווה גם תגובת צה"ל למתקפה אינה הזויה. הוראות הפתיחה באש, המוסר היהודי, חוסר ההבנה העמוק של שאיפות שכנינו כל אלה חוברים להם יחד לתגובה המתוארת בספר באמיתותה ובסבירות שלה. וכאשר מחליטה המדינה להגיב כנדרש הזמן לעתים כבר מאוחר.

הספר מציב אתגר אמיתי למנהיגיה הביטחוניים של מדינת ישראל. עד כמה המדינה אכן ערוכה לקטסטרופה המתוארת בו. עד כמה ההחלטות על צמצום הצבא וכוחות השריון שלו אכן מסכנות את עצם קיומנו. האם הטנק נועד להילחם רק בטנקי אויב במלחמה "של פעם" או שזהו כוח נייד שיוכל לתת מענה לאירועים מסוגים שונים?

לצד העניין הביטחוני מביא בן דוד אופציה אחרת שגם אותה אנו שומעים הרבה בכלי התקשורת. המענה הביטחוני הטוב ביותר הוא שלום. דומה שמה שנכון לממצאי וועדת החקירה שעסקה ברצח רבין נכון גם לביטחונה של המדינה. אל לה למדינה להיערך רק על פי כוונותיהם של אויביה אלא בעיקר על פי יכולותיהם.

ספר מומלץ מאוד.

***

"הכריש", מישקה בן-דוד, תכלת, 297 עמודים

אולי יעניין אותך גם