מדוע חיזבאללה הפך לנטל אסטרטגי על טהרן. דעה

הסכם הגרעין יחד עם סוף המלחמה בדאעש בסוריה ועירק מייצרים משוואה גיאופוליטית שבה חיזבאללה הופך מנכס לנטל עבור האסטרטגים האיראנים. האם הארגון ישכיל להשתנות בהתאם לצרכים החדשים של איראן? 

באופן פרדוקסלי, הסכם הגרעין וציבוריות השאיפה הגרעינית של איראן, יחד עם סוף המלחמה בדאעש בסוריה ועירק, מייצרים משוואה אסטרטגית שמייתרת את חיזבאללה בתצורתו הנוכחית בעיני האסטרטגים בטהרן. הסיבות לכך טמונות בהיותו של חיזבאללה עוגן יחיד ללגיטימציה הפנימית שמקבל המשטר באמצעות פעילות משמרות המהפכה במזרח התיכון, ותדמיתו השלילית של הארגון המפריעה למאמצי גיוס ההשקעות הזרות של הדיפלומטים האיראנים.

יאמר לזכותו של חסן נסראללה, כי השכיל במהלך העשורים האחרונים להפוך את ארגון חיזבאללה למונופול בכל הקשור לביצוע הוראות משמרות המהפכה במזרח התיכון. עמדה זו הקנתה לארגון מעמד של 'בן יחיד' בטהרן וזיכתה אותו בתקציבי ענק מצד טהרן כולל אספקת אמל"ח מתקדם. אולם, שינויים במעמדה הגיאופוליטי של אירן בעקבות הסכם הגרעין ותום הלחימה בדאעש, הפכו את חיזבאללה לנטל אסטרטגי על טהרן. אטען שאפילו סיכון לשרידותו של ממשל האייטולות בטהרן.  

מחיר השקט

איראן הפכה בשנים האחרונות למדינת סף גרעינית, עם הסכם גרעין שהוציא אותה מצל הסנקציות הכלכליות. באחת, עברה איראן ממדינה עניה ושולית, למדינה מתפתחת שמרכזת סביבה השקעות במיליארדים ממדינות במערב ובאסיה. הכסף ששוחרר מהסנקציות, בתוספת הצורך של איראן בתשתיות חדשות, הכניסו את איראן למשפחת העמים. משרד החוץ האיראני הפך למגייס השקעות, והמעבר ממדינת שוליים למרכז עסקים הופך את חיזבאללה לכתם של דם על הדגל האיראני הנוצץ. המותג שכובש את לב השיעים הקיצוניים, לא מצלצל טוב למשקיעים עשירים שאיראן מנסה למגנט אליה.

הסכם הגרעין וההכרה הבינלאומית שאיראן היא מדינת סף גרעינית מקנים לאיראן חסינות מפני מתקפה צבאית זרה. בתוספת האי ודאות הקיימת סביב השאלה אם לאיראן יש תכנית גרעינית סודית עם כמה פצצות במרתף, הסיכון הטמון בתקיפה כזו הופכים אותה ללא כדאית. במצב כזה, איראן נהנית משקט צבאי , ויחד עם הכסף ששוחרר מסנקציות וההשקעות הזרות, היא יכולה להתרכז בשדרוג התשתיות הישנות - האזרחיות והצבאיות.

בהיבט הפנימי, שלטון האייטולות שנהנה לרוב מתמיכה ציבורית מזויפת המבוססת בחלקה הגדול על פחד, גילה לאחרונה סדקים במסך הפלדה. הציבור האיראני מבין שנכנס כסף מהורדת הסנקציות, הוא רואה השקעות זרות במדינה, והוא חשוף לכך שהמלחמה בדאעש נגמרה. כאשר אותו ציבור מחבר את כלל הגורמים, עולה השאלה מדוע רמת החיים לא עולה. והשאלה הזו הוציאה אנשים לרחובות בגל מחאות הגדול ביותר שחוותה איראן מאז המחאה הירוקה ב2009.

גל המחאות אמנם לא איים על השלטון, אך הוא גרם לערעור הלגיטימציה שלו והניע את רוחאני להכריז על רפורמות חלקיות במשמרות המהפכה. רפורמות שלא יגעו בחברת התשתיות של המשמרות, מקור ההכנסה העיקרי של הארגון, אך יפריטו חלקים מאחיזתו בכלכלה האיראנית לטובת המשק העסקי. ההצהרה עצמה על רפורמות נועדה לרכך את המחאה העממית.

ולא סתם משמרות המהפכה על הכוונת. משטר האייטולות מקבל לגיטימציה מהיותו מפיץ המהפכה האסלאמית. לצורך כך הוקם גוף משמרת המהפכה שעוסק רבות בניהול קבוצות טרור (פרוקסי) במזרח התיכון, אפריקה ואסיה. הציבור האיראני, חלקו לפחות, מוכן לאכול מרורים תמורת רעיון 'רוח המהפכה' שמיושם על ידי המשמרות. האיזון בין רמת החיים של הציבור לבין החיבור של אותו ציבור לרוח המהפכה מכתיב את הלגיטימציה של המשטר. אם המשוואה תטה יתר על המידה לאחד הצדדים, המשטר יכול לקרוס בשל העדר לגיטימציה פנימית.

חיזבאללה לא נועד להשמיד את ישראל

כל מלחמה או עימות צבאי מתחילים בשאלה מה היעד. אם המשטר באיראן קורא להשמיד את ישראל, ויש כבר תכנית גרעין לטובת הנושא, למה צריך להמשיך לממן את חיזבאללה באמצעות המשמרות מהכסף הציבורי? את השאלה הזו מבין הציבור האיראני, ובגללה, בין היתר, הוא יצא לרחובות. הכסף הזה יכול להיות מנותב להשקעה באוכלוסיה האזרחית של איראן.

לחיזבאללה,  עם כ20000 מחזיקי נשק (לפי הערכות גלויות) אין אפשרות לספק פתרון מקביל לפצצה גרעינית בהקשר האיום על ישראל. תפקידו של הארגון בשנים האחרונות היה לשמר יכולת 'הצקה' איראנית בשלט רחוק למקרה וישראל תנסה לשבש את תכנית הגרעין ותכנס למלחמה עם טהרן. בזה איראן השקיעה כסף וזה היה הגיוני בעיני הציבור האיראני. אולם, כעת, כאשר סכנת המלחמה עם ישראל נמוגה, אין בו צורך למטרה זו. מבחינת האסטרטגים האיראנים, חיזבאללה עשה את שלו.

שאלה נוספת שצריכה להישאל , היא מה עלות הטעות של איראן בהפעלת חיזבאללה. אטען כי המונופול של חיזבאללה במזרח התיכון כמוציא לפועל של משמרות המהפכה, הפכה אותו לעקב אכילס של השלטון בטהרן. ולמעשה כיום, ההחלטה אם להפיל את השלטון בטהרן היא בידי ישראל. חיסול חיזבאללה על ידי ישראל יכול להביא לפגיעה קשה בלגיטימיות של המשטר האיראני בעיני הציבור האיראני. ועל רקע המתיחות הקיימת גם ככה, אולי להחלפת שלטון.

כפי שנכתב קודם לכן, הלגיטימציה של השלטון הדתי באיראן בעיני הציבור האיראני מבוססת בחלקה הגדול על פועלו לשיווק המהפכה האיסלאמית בעולם. לשם כך מוקצים המשאבים שהולכים למשמרות המהפכה שמסתמכים על חיזבאללה. איראן אמנם מפעילה עוד ארגונים במזרח התיכון, אך בפועל אינם מיומנים כמו חיזבאללה.

ובכן, כיצד יצדיקו משמרות המהפכה את הלגיטימיות שלהם בעיני המשטר ללא חיזבאללה? כיצד המשטר יצדיק את הלגיטימיות שלו בעיני הציבור ללא הצלחות של משמרות המהפכה? אזכיר כי הציבור האיראני מאס בהקרבת בניו בסוריה ועירק (לכן אירן קונה לוחמים במקומות אחרים), והוא מאס בהוצאות הכספיות על חיזבאללה (ההפגנות האחרונות).

ללא חיזבאללה, לא תישאר לממשל בטהרן לגיטימציה לממן את משמרות המהפכה, ולא כזו שתצדיק את רמת החיים הנמוכה של הציבור האיראני. וללא הצלחת רוח המהפכה האסלאמית, מה ההצדקה בשלטון קבוצה דתית? גם אנשי דת בשלטון באיראן מכירים את ההיסטוריה של בריה"מ או קובה, ואת הלוגיקה של שלטון המבוסס על רוח מהפכה. עבור האליטה השולטת בטהרן, עלות הטעות בהפעלת חיזבאללה מול ישראל בלתי נסבלת במצב הגיאופוליטי הנוכחי של איראן. מהלך כזה יכול להביא לשרשרת אירועים שתביא לקריסתו פנימית של הממשל.

לאבדן חיזבאללה יש עוד היבט, והוא קשור ליריבות בין איראן לסעודיה. בלי חיזבאללה בלבנון, סוריה, עירק ותימן, הכף תטה לטובת סעודיה וקבוצות הפרוקסי שלה. משמרות המהפכה לא יוכלו ציבורית להקריב אזרחים איראנים על המזבח והלוחמים המיובאים מהמדינות הסטאניות לא יעזרו מול כוחות בשליטת סעודיה ללא בסיס יציב של חיזבאללה בלבנון. כלומר, המשמעות הנוספת באובדן חיזבאללה עבור הממשל באירן הוא טבעת חנק סעודית. זאת, לצד אובדן לגיטימציה פנימית והמשך לחץ כלכלי-פוליטי אמריקאי מבחוץ.  

במקום ארגוני טרור - גופי פרוקסי ממשלתיים

השינויים המדוברים יחייבו את משמרות המהפכה לבצע שני שינויים עיקריים במזרח התיכון - הלבנת ארגוני הטרור באמצעות הפיכתם לגופים פוליטיים לגיטימיים במדינות המארחות. וביזור עוגני הפעילות של המשמרות כדי להקטין את עלות הטעות של איבוד עוגן (ביטול מונופול חיזבאללה).

אחד הכיוונים שניתן לראות בחודשים האחרונים, ייתכן בגלל ההבנה האיראנית שהמצב הגיאופוליטי השתנה, הוא ניסיון להסיט את פעילות הפרוקסי מקבוצות טרור 'מלוכלכות' (ולא טובות לייבוא השקעות) לדחיפת הקבוצות הקיימות לתוך המערכת הפוליטית במדינה המארחת.  חמאס עושה קולות של איחוד עם אש"פ ומדבר על שלטון של הרשות בעזה כאשר חמאס יהפוך לכוח חמוש מדינתי תחת מנהיגות הרשות. בלבנון חיזבאללה עושה קולות של גוף פוליטי, עם נוכחות בפרלמנט, ומידי פעם לחשושים על איחוד כוחות החיזבאללה לתוך צבא לבנון באופן רשמי. מהלכים דומים עושה איראן גם בעירק ותימן.

המחשבה מאחורי שינוי הכיוון, ככל הנראה, טמונה בצורה שבה המערכת הבינלאומית מבדילה בין קבוצות פוליטיות קיצוניות שהן חלק מהממשל לבין קבוצות טרור שהן מחוץ לממשל. בעוד תמיכה בקבוצות טרור נתפסת ככתם על הדגל האיראני, וכחסם לביצוע השקעות באיראן, תמיכה איראנית בגופים פוליטיים במדינה נתפסת כמהלך לגיטימי. גם אם הם קיצוניים. בסופו של דבר, מדינות שתומכות בקבוצות פוליטיות במדינות אחרות זה הרגל שגור במערכת הבינלאומית.

עבור חיזבאללה, הגבינה זזה. זה לא יקרה ביום, אבל סוף המלחמה בדאעש הוא תחילתו של הליך הישרדות של הארגון. חיזבאללה חייב להפוך לגוף פוליטי ולהלבין את כוחו הצבאי דרך צבא לבנון על מנת שאיראן תמשיך לממן אותו.

מבחינת משמרות המהפכה, מאמץ נוסף צריך להיות מושקע בביזור המונופול של חיזבאללה. הממשל בטהרן לא יכול לאפשר לעצמו החלטה ישראלית לממש את עלות הטעות של חיסול חיזבאללה. מבחינה אסטרטגית, מדובר באסון. ולכן, כדי להוציא מידי ישראל את היתרון הזה, המשמרות יצטרכו לבזר את כוחו של חיזבאללה למדינות אחרות. לאותם קבוצות פוליטיות שיקומו. קבוצות שככל הנראה, תהיה להן גם אחיזה בצבא המדינתי במדינה. בין שמדובר בסוריה, עירק, תימן או מדינות נוספות.

רנסס אסטרטגי באיראן

אין ספק כי עבור האסטרטגים האיראנים, התקופה מאז הסכם הגרעין ועד ימינו דינמית ומשנה סדרי עולם. הסכם הגרעין, יחד עם האי ודאות בסטטוס הגרעיני של איראן (גם לאור ההצלחות בתחום הגרעין והטילאות של קוריאה הצפונית), מספקים לאיראן הגנה מפני תקיפה צבאית זרה. שקט זה, יחד עם הכספים המופשרים וההשקעות הזרות במדינה נותנים לאיראן אפשרות לשקם תשתיות צבאיות ואזרחיות.

ההפגנות של החודש האחרון מכניסות לחישובי האסטרטגיה גם שיקולים של לגיטימציה פנימית. שיקולים חשובים מאד עבור ממשל דתי-אוטוקרטי כמו באירן שאמנם מיישם עקרונות דמוקרטיים, אך אינו דמוקרטי במהותו. עבור שלטון זה, העלאת רמת החיים של הציבור האיראני נמצאת במתח עם הרצון לאכוף צורת חיים דתית מוסלמית אדוקה שמצדיקה שלטון של אליטה דתית. הציבור באירן משכיל, חשוף למערב, יש לו גישה לרשת האינטרנט, וככל שרמת החיים שלו תעלה, כך תתערער התמיכה של הציבור בשלטון אליטה דתית ובהשקעה ברוח המהפכה האסלאמית.

עבור המשמרות, מדובר בשינוי שדורש הלבנה של פעילות הפרוקסי עבור המשקיעים הזרים. אם איראן רוצה למשוך השקעות זרות, היא לא יכולה להביך את המשקיעים (מהמערב או מאסיה) עם רשתות טרור שפועלות נגד מדינות ידידות של אותם משקיעים. מעבר להיבט הפוליטי, חלק מהמשקיעים באיראן מושקעים בהרבה מדינות אחרות, וכאשר רשתות טרור שמופעלות על ידי אירן פוגעות באותן מדינות, ההשקעה שלהם נפגעת. פעילות טרור גם פוגעת לעתים במשקיעים עצמם.  

האסטרטגים באיראן צריכים גם להתכונן למשוואת ההרתעה הגרעינית מול ישראל שמיוחסת לה יכולת גרעינית, ארה"ב ומדינות נוספות שאליהן מגיעים או יגיעו הטילים האיראנים. הרתעה גרעינית נסמכת בחלקה הגדול על איסוף מודיעין, ואירן תצטרך לקרב לחיקה מדינות בעולם למטרה זו. עם גיבנת של תמיכה בטרור יהיה לה קשה יותר.

עבור חיזבאללה, העולם השתנה והארגון צריך להתאים את עצמו לצרכים המשתנים של איראן. כפי שזה נראה כעת, בתצורתו הנוכחית כארגון טרור המוקצה על ידי חלק ניכר ממדינות המערב, הוא נטל אסטרטגי. השאלה הנשאלת היא האם נסראללה ישכיל לשנות את הארגון בזמן ולהפוך אותו לחלק מצבא לבנון ולגוף פוליטי לגיטימי, כך שלא יכביד על מתכנני האסטרטגיה האיראנים.

על השאלה מדוע ישראל לא מנצלת את המומנטום, משמידה את חיזבאללה ומערערת את המשטר באיראן, במאמר אחר.