איסר הראל – "הממונה" בעל עוצמה ציבורית

בימים אלה מלאו 15 שנה לפטירתו של איסר הראל, ממייסדי קהילת המודיעין הישראלית. ד"ר אפרים לפיד מוקיר את פועלו בטור השבועי

איסר הראל – "הממונה" בעל עוצמה ציבורית

איסר הראל (צילום: אתר וויקיפדיה)

איסר הלפרין (לימים – הראל) נולד ב- 1912 בויטבסק, בלארוס. עם הכרזת המדינה  הוא הועמד בדרגת סא"ל בראש שירות הביטחון, ה"שין בית", שהיה זרוע של צה"ל. הוא היה ידוע בכינויו "איסר הקטן", בשל קומתו ולהבדילו מאיסר אחר, סא"ל איסר בארי, שעמד בראש המודיעין הצבאי במלחמת העצמאות. במלחמה זו עסק השירות רק בביטחון פנים. לאחר המלחמה הוקמה בו גם מחלקה לריגול נגדי ונמסר לו גם הטיפול בנושאים מודיעיניים הקשורים בערביי ישראל.

בשנת 1951 הוקם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (הידוע בכינוי "המוסד") ובראשו עמד ראובן שילוח. בספטמבר 1952 התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. מאז מינויו כראש המוסד ועד התפטרותו בשנת 1963 היה הראל, בנוסף לתפקידו כראש המוסד, גם האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ בתואר "הממונה על שירותי הביטחון". הוא היה היחיד בתולדות המדינה, אשר החזיק בתפקיד עוצמה חסרת תקדים המרכז את מודיעין הפנים ומודיעין החוץ של המדינה.

הראל החליט להפיל את המחיצות המפלגתיות והפוליטיות מלפני קום המדינה ולהעסיק בשירות ובמוסד אנשי הגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י לשעבר, בהם למשל יצחק שמיר, בעברו מפקד הלח"י ולימים ראש ממשלת ישראל.

בתחילת תפקידו במוסד כלל הארגון רק יחידה להפעלת סוכנים ("הצומת"). במהלך כהונתו הוקמו יחידות חדשות והבולטת בהם – "תבל" לקשר עם שירותי מודיעין עמיתם בעולם. יחידה חדשה נוספת הוקמה לטיפול באנטישמיות ופושעי מלחמה נאצים. לזכותו של איסר הראל נזקפו מבצעים רבים בתחום סיכול ריגול סובייטי, בהם תפיסת המרגלים הישראלים אהרון כהן (1958) וסא"ל ישראל בר בלשכת שר הביטחון (1961) ומרגלים סובייטים נוספים; השגת נאומו של חרושצ'וב טרם השמעתו בוועידת המפלגה הקומוניסטית (1956); איתור הילד יוסל'ה שוחמכר (1960) וגולת הכותרת של מבצעי המוסד באותה עת – תפיסת הצורר אדולף אייכמן (1960).

בשנתיים האחרונות לתפקידו (1963-1962) הוא הוביל מעקב מבצעי וסיכולי לפעולתם של מדענים גרמנים במצרים. בתחום זה הוא לא קבל גיבוי של ראש הממשלה בן-גוריון וסגן שר הביטחון פרס. אמ"ן, שהיה מופקד על הערכת מודיעין לאומית, חלק על עמדת המוסד בנושא המדענים הגרמנים. על רקע זה הגיש איסר הראל את התפטרותו באפריל 1963. מיד לאחר מכן מונה אלוף מאיר עמית למ"מ ראש המוסד בנוסף על תפקידו כראש אמ"ן.

איסר הראל ידע תקופה קשה של יחסים עם התקשורת בתפקידו כממונה על שירותי הביטחון, בעיקר מצד העיתון "העולם הזה". במקביל, הוא ידע לנצל את ניסיונם של עיתונאים למשימות ספק-מודיעיניות ספק-עיתונאיות. בצעד חסר תקדים הוא גייס בתחילת 1963 כמה מבכירי העיתונאים בישראל, נפתלי לביא "הארץ", שמואל שגב "מעריב" ושייקה בן-פורת "ידיעות אחרונות", שלח אותם לגרמניה לראיין מדענים גרמנים. במסווה של ריאיון התבקשו על ידי הראל להעביר מסרים מאיימים. הפעלת העיתונאים הכעיסה את בן-גוריון, ובעיקר כיוון שנגדה את גישתו של בן-גוריון ל"גרמניה האחרת".

לאחר שסיים איסר  את תפקיד ראש המוסד הוא פעל לטהר את שמו, ולחזור לזירה הביטחונית-מודיעינית. הוא רתם לשם כך שרים בממשלה כמו משה דיין, יגאל אלון, זלמן ארן וגולדה מאיר. בסופו של דבר לחציו נשאו פרי, והוא מונה ב-1965 לתפקיד יועץ ראש הממשלה לענייני ביטחון, מודיעין ושירותים חשאיים. כעבור כשנה פרש בטענה כי לא ניתנו לו סמכויות. הוא הוציא לאור מספר ספרים בתקופה שאנשי מודיעין בכירים נמנעו מאד מלעשות זאת.

בשנים 1974-1969 היה חבר הכנסת השביעית  מטעם סיעת הרשימה הממלכתית (3 ח"כים) בראשות דוד בן-גוריון. איסר נפטר בגיל 91 בפברואר 2003.