ארה"ב תתמוך בישראל רק אם זה לא מחייב עימות עם רוסיה

שבתאי שובל מאמין שמאחורי ההפצצה של בעלות הברית בסוריה, אין מדיניות סדורה או החלטה נחושה להגן על המזרח התיכון מהסכנה האיראנית – רוסית. דעה

צילום: AP

עשן ההפצצה מעל הבסיסים ומכוני מחקר הנטושים ליצור נשק כימי בסוריה כבר התפזר. יחד עם העשן מתפזרת גם התקווה שארה"ב תמנע מאיראן לחזק את נוכחותה בסוריה בחסות רוסיה. ברור גם לישראל, לרוסים, לאיראנים ולאסד, שההתקפה האמריקנית – צרפתית - בריטית – אינה אלא ציוץ טילי קינטי הצהרתי. מאחורי ההפצצה, אין מדיניות סדורה או החלטה נחושה להגן על המזרח התיכון מהסכנה האיראנית – רוסית.

האתגר: חיזוי תופעות גיאופולטיות

סוכנות מודיעין מחקרית אמריקנית  IARPA הודיעה לאחרונה על מאמץ לגבש שיטת הערכת מודיעין חדשה. מדובר על מחקר לחיזוי תופעות גיאופוליטיות בכלל ואת התנהגות של אויביה של ארה"ב בפרט. IARPA מנסה לפתח "מעיין כדור בדולח מודיעיני" בעזרת כלים מתמטיים מתחום אינטליגנציה מלאכותית, חכמת המונים ואחרים. חיזוי תהליכים גיאופוליטיים והבנת כוונות היריב, הם פח יקוש בו נופלים ארגוני מודיעין שוב ושוב.

האם ניתן היה לצפות את תוצאות הפלישה האמריקנית לעיראק ב- 2003, את האביב הערבי, את עליית דעאש ואת אזלת היד והבלבול של ממשל אובמה? אף לא אחד מארגוני הביון המערביים הצליח לצפות את התהליכים האלה. למען האמת ארגוני מודיעין נכשלים בהערכת המצב שלהם לעתים מזומנות.  עם זאת, אין דרך לבסס מדיניות ללא תחזית לגבי יכולות וכוונות היריב. למצער, גם אם היה בידנו אותו כדור בדולח מבוסס אינטליגנציה מלאכותית -  לא היה בכך  כדי להקל על התמודדות המערב עם אתגרי תוצרי לוואי של הגיהינום הסורי.

לכאורה בעזרת אותו כדור בדולח מודיעיני, ניתן היה אולי לחזות כבר בתחילת ההתקוממות באסד – שאיראן, רוסיה וטורקיה ישתלטו על המרחב הסורי (כבר בשנת 2015 הושמעה הטענה שחיסול דעאש אינו כדאי למערב ויחזק למעשה את איראן ict.org). אך נדמה שגם ידיעה מוחלטת שהשמדת דעאש תביא להשתלטות איראן ורוסיה על סוריה, לא היייתה מונעת מארה"ב מלהילחם בדעאש בלי לקחת בחשבון את ההשלכות החמורות של חיסול דעאש על האזור.

ניתוח מודיעיני מתקשה להסביר את השימוש של אסד בנשק כימי שנראה לכאורה לא רציונלי. אסד ביצע את התקיפה כשהוא מתקדם לניצחון בלאו הכי ולאחר שהופצץ על רקע זהה על ידי האמריקנים רק שנה לפני כן.  הצורך לדכא ולהפחיד עד אימה את מתנגדיו חזק היה כנראה מחובת הזהירות. קשה להסביר גם מדוע האיראנים בחרו לשגר לישראל כטב"מ עם ראש נפץ ובכך לגרות את ישראל לתגובה. האיראנים הרי יכלו לבחור ולהמשיך ולבסס את כוחם בסוריה בפרופיל נמוך עד שיצברו מסה קריטית ולהימנע מלעורר את הישראלים. גם אם מטרת הכטב"מ הייתה לאיים על ישראל ולהדגים לה את היכולת של איראן לפגוע בעורפה – המהלך חשף את כוונותיה והאיום של נוכחות איראן בסוריה.

אסד הוא נשיא בובה של פוטין

אפילו אסד, אם היה מסתכל בכדור הבדולח של המודיעין האמריקני לפני ארבע שנים - היה מתקשה להאמין שיצליח להחזיר לעצמו שליטה על מרבית סוריה. לא רק שהקלפים שיחקו לטובתו, אלא אפילו האמריקנים והכורדים עמדו סייעו לו בפועל במלחמתו נגד אויבו הנחוש - דעאש. במשחק הראליסטי - השורד אסד הוא נשיא בובה של פוטין, של איראן והחיזבאללה. גם אם יצליח לבסס את מעמדו מול מה שנותר מהעם הסורי, אין לו תקווה או יומרה לחזור ולהיות חופשי מכוחות זרים בארצו. מבחינתו, דווקא ישראל היא הרע במיעוטו. הסכנה הגדולה מכיוונה של ישראל צפויה דווקא בגלל ידידיו האיראנים שעלולים בטעות או במכוון לדחוף את ישראל אל הקיר. אם הישראלים ידחפו אל הקיר יאלצו אולי לפעול נגד אסד ישירות. במילים אחרות – מטרתו של אסד המוחלש דווקא למנוע חיכוך יתר בין ישראל לאיראן ולחיזבאללה.

חיזבאללה – הקזת הדם של סוריה, חלחלה וקרעה את מעטה "הלבנוניות" שהעטה על עצמו החיזבאללה. חיזבאללה יצא מהארון. אם לגורמים שונים היה נדמה בעבר שחיזבאללה הוא גוף לבנוני שיש לו אינטרסים נפרדים מאלו של האיראנים ומידה של אוטונומיה – המשבר הסורי הזים תזות אלה. היום ברור שחיזבאללה אינו אלא גייס מגייסות משמרות המהפכה האיראניים לכל דבר ועניין.

כאשר מפקד משמרות המהפכה ייתן הוראה לנסראללה – "כל הכלים אש", נסראללה לא יוכל לסרב פקודה ויפעיל את כל הכלים העומדים לרשותו מול ישראל. המחיר שתשלם לבנון על מהלך כזה לא יהווה מחסום בפני נסראללה וכל מהלכי חיזבאללה יתואמו עד האחרון עם טהראן או יותר נכון עם המפקדה הקדמית של משמרות המפכה בסוריה. מאידך חיזבאללה הוא הריבון האמתי בלבנון ולכן למעשה לבנון היא בשליטה דה פאקטו של איראן. ככל שמצב זה יהיה ברור יותר לכל עין – משחקי הפרוקסי של טהראן יתמסמסו. בכדי לשמר את נכסיו – חיזבאללה זקוק להמשך הסטטוס קוו – אך כמשרתם של האדונים יתכן ויאלץ לאבד אותם את חלקם במלחמה מול ישראל.

ארה"ב ממשיכה במדיניות הבדלנית

טראמפ המצייץ הנחרץ ממערב – העימות האחרון בהפצצת סוריה – אינו אלא מהלך דמוי טוויטר שאינו מחייב עימות אמיתי עם רוסיה. טראמפ הצהיר בכנות על כוונותיו. כממשיכו הנאמן של אובמה במדיניות הבדלנית וכמי שנראה כשבוי ביחסים מורכבים עם פוטין – טראמפ לא רלוונטי להתמודדות עם נושא סוריה.  הפעולה הסמלית והחלולה בסוריה כתגובה לשימוש של אסד בנשק כימי לא סותרת התנהגות זו. יש לזכור שההתקפה באה רק כמה ימים לאחר שטראמפ הודיע שהוא עומד לנטוש את בני בריתו – הכורדים, הישראלים, הירדנים והסעודים - לבד מול איראן ורוסיה. טראמפ שמתגאה ומתהדר בנוצות חיסול דעאש, כתירוץ לנטישת סוריה לחסדי הרוסים, גם צפוי להתהדר בהפצצה ההצהרתית וחסרת המשמעות של אפריל 2018. טראמפ למעשה הופך שחקן לא רלוונטי בסוריה ויתמוך בישראל רק כל עוד הוא לא נאלץ להתעמת באמת מול פוטין.

פוטין - ממש כמו בימי הצאר ובימי ברה"מ – רוסיה מקדמת את ענייניה באמצעות ניצול וחרחור מלחמות ומשברים במדינות היעד. רוסיה רוצה מאזן דינמי של להבות קבועות בין איראן , ישראל וטורקיה בסוריה. מלחמה מתמדת תאפשר לה להצדיק את נוכחותה המתמדת והחזרת עטרה ליושנה של התחושה האימפריאליסטית אליה מתגעגע הרחוב הרוסי. מנהיג חזק הוא מנהיג לוחם – ואין מנהיג לוחם בלי מלחמות. לכן פוטין חייב למצוא מלחמות וליזום אווירת משבר מתמידה. תמרון מתמיד של כל השחקנים בסוריה תוך מניעת התלקחות רבתית והשמדת משטר אסד הם האינטרס הרוסי.

איראן – גם לאחר שטובים מבין מדעניה חוסלו על ידי גורמים עלומים, האקרים תקפו את מתקני הפקת האורניום שלה וקצינים וחיילים שלה נפגעו בחיסולים או הפצצות – איראן לא איבדה נכסים משמעותיים. בעוד שהעולם הסוני מפורק ומבולבל, בעוד שטראמפ מפרק ומבלבל, פוטין וארדואן הסוני מפלרטטים איתה והאירופאים ביום טוב מחזרים על פתחה, בטחונה העצמי של איראן מתחזק. נפוליון והיטלר ומנהיגי ברה"מ הנהיגו מסעות כיבוש או אסטרטגיות שליטה על עמים אחרים. ככל שביטחונם העצמי התחזק הם הפליגו במעשיהם עד שקרסו. איראן חוששת כתמיד מקריסת שלטונה מבפנים, אך הצלחותיה במדיניות חוץ מזהירות. כוחה הצבאי והטכנולוגי השתקם ויכולתה להשתמש בכטב"מים, טילים לטווחים שונים, טכנולוגיות סייבר ולגייס כוחות פרוקסי שיעים גדלו לעין ארוך. איראן החדשה עברה משימור הישגי המהפכה השיעית לייצוא אמפרסיליסטי שלה. הנקודה הפגיעה המשמעותית שלה נותרה בבית פנימה.

"אסטרטגיית הדוב הרוסי" של ישראל

ישראל – האסטרטגיה של ישראל בסוריה צריכה לכלול שלושה מרכיבים עיקריים. מרכיב "משענת הקנה הרצוץ" האמריקני – שימור שיתוף הפעולה המאסיבי עם האמריקנים מבלי לקוות שיסייעו בפועל לפתור את האיום מצפון. ארה"ב במגמת בדלנות צבאית כבר 10 שנים ובראשות טראמפ לא תתעמת בצורה משמעותית עם רוסיה. מרכיב "הדוב הרוסי" – התמודדות עם רוסיה אינה מבטיחה את אינטרס הישראלי. מכיוון שארה"ב אולי תנטוש את האזור (כנראה שעצם המעבר של השגרירות מתל אביב לירושליים מקשה על האמריקנים לראות את הגולן הסורי) – הפרטנר המעצמתי ביחיד באזור סוריה והמזרח התיכון בכלל הוא רוסיה.

"אסטרטגיית הדוב הרוסי" של ישראל צריכה להתמקד בפוטין. פוטין זקוק לאתנן שיוכל לנפנף בו בבית ולהראות שהחזיר את רוסיה למעמדה כמעצמה - כברית המועצות. כך שישראל צריכה לספק את תאבונו של פוטין למעמד מעצמה מבלי לאבד את תמיכתה של ארה"ב. לאור העובדה שטראמפ עסוק במניעת עימות עם  פוטין, ישראל יכולה לקדם את יחסיה עם רוסיה בלי להתעמת עם טראמפ.

לישראל צריכה להיות אסטרטגיה של ניצול חולשת המשטר האיראני מבפנים. במידה והאיום איראני המתמשך יחריף או יתחזק, על ישראל לאתר דרכים לאיים על המשטר האיראני מבפנים. המסר של ישראל מול איראן צריך להיות "יש לנו יכולת לפגוע במשטר האייתולות. אם ישראל תפגע היא תפעל לקידום קריסת המשטר האיראני מבפנים". לא כאן המקום לפרט מה הם דרכי הפעולה למימוש אסטרטגיה כזו  - אבל  היעד של האסטרטגיה ברור – הרתעה.

שבתאי שובל הוא חוקר במכון למדיניות נגד הטרור של המרכז הבינתחומי הרצליה.